קרון רן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

הבקשה לפניי היא להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר. פסק הבורר ניתן בספטמבר 2007 ואילו הבקשה להארכת מועד להגשת ההליך הוגשה בסוף יוני 2008, היינו כתשעה חודשים לאחר מתן פסק הבורר.

1. רקע הדברים

המבקש יליד שנת 1957, עבד כחשמלאי בכיר עצמאי במשך למעלה מ-20 שנה. המבקש התקשר עם המשיבה בפוליסת ביטוח חיים, שכללה פיצוי בגין אבדן כושר עבודה. ביום 5.12.2000 התגלה גידול במוחו של המבקש, הוא עבר ניתוח, אישפוזים וטיפולים קשים אחרים לרבות כריתת כליה. בעקבות זאת איבד המבקש את כושר עבודתו כחשמלאי. המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית קבע לו דרגת נכות קבועה של 100% לצמיתות, כך גם הועדה הרפואית שליד מס הכנסה. במסגרת פוליסת ביטוח מקבילה בחברת הפניקס מונה בורר שקבע כי המבקש איבד לחלוטין את כושר עבודתו. תביעתו של המבקש הוכרה ע"י הנתבעת ששילמה לו פיצויים בגין אובדן כושר עבודה מלא עד ליום 1.6.05, ולאחר מכן פיצוי בשיעור 50% על פי החלטתה שלה החל מיום 1.6.05 עד ליום 28.2.06.

בבעלותו של המבקש משק במושב שדה משה בו הוא מחזיק אורווה. התובע מטפל בסוסים, לטענתו, כניסיון שלא לשקוע במצבו הקשה. המשיבה ראתה בטיפול זה אפשרות תעסוקה לתובע. לאור חילוקי הדעות בין הצדדים הועברה ההכרעה לד"ר מונל רורליך כבורר ופוסק רפואי מכריע. בהליך הבוררות קבע הבורר כי התובע איבד את כושר עבודתו בעיסוקו כחשמלאי. השאלה שהייתה במחלוקת בבוררות הייתה מה היקף העבודה בחוות הסוסים והאם מדובר בעיסוק סביר אחר לצורך הפוליסה. הבורר קבע כי המבקש סובל מבעיות רפואיות משמעותיות בהן פגיעה קוגנטיבית ובעיות ראייה. עם זאת, קבע הבורר, כיון שהמבקש גדל בבית חקלאי ועבד במשק חקלאי מגיל 14, לא ניתן לומר שטיפול בסוסים אינו קשור לניסיון חייו ועבודתו גם אם בעבר הרחוק. לאור זאת קבע לו הבורר אובדן כושר עבודה של 50% בלבד.

2. ההליכים המשפטיים שהתקיימו

המבקש לא הגיש בקשה לביטול פסק הבורר, על אף שהבורר קבע נכות הנמוכה מזו שמזכה אותו בתשלום בגין אבדן כושר עבודה מלא, אלא בחר להגיש תביעה בהסתמך על פסק הבורר. המבקש הגיש תביעה בבית משפט השלום בת"א (ת.א. 65564/07). בתביעה טען המבקש כי הבורר קבע כממצא כי המבקש אינו יכול לעבוד כחשמלאי וכי לאור העיסוק כחשמלאי טיפול בסוסים אינו עבודה הולמת. אולם, המבקש לא הביא את יתרת מסקנותיו של הבורר לפיהן, לאור עברו החקלאי, בנסיבותיו שלו, עיסוק בחוות סוסים הוא סביר. המשיבה הגישה, במסגרת אותו הליך בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי מונה בורר מכריע ואין מקום להגשת תביעה לאחר פסק הבורר. בתגובה טען המבקש כי פסק הבורר הוא הבסיס לתביעה. כב' השופט אליהו קידר דחה את התובענה על הסף. כב' השופט קידר קבע כי הבורר גיבש עמדה רפואית ומשכך הכריע לא ניתן להגיש תביעה המבוססת על ממצאים חלקיים מפסק הבורר(פסק הדין ניתן ביום 13.4.08). על פסק דינו של כב' השופט קידר הוגש ערעור. בבקשה שלפניי לא צוין מה עלה בגורל הערעור. במקביל הוגשה בקשה זו.

3. העילות להארכת מועד

סעיף 27 לחוק הבוררות קובע כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר הוא 45 ימים מיום מתן הפסק. לבית המשפט הוקנתה סמכות להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שירשמו. הטעם אותו מעלה המבקש הם הליכים משפטיים שניהל מול המשיבה בעקבות פסק הבורר. הליכים אלו אינם יכולים להוות טעם מיוחד. התובע היה מיוצג בכל ההליכים. גם אם בחרו באי כוחו בהליך שאינו ראוי (ולאור העובדה שהוגש ערעור איני מביעה עמדה בעניין), אין מדובר בטעם להארכת מועד. הרי לו היה זוכה המבקש בתביעתו בבית המשפט, לא היה מגיש בקשה לביטול הפסק.

לאור כל האמור הבקשה נדחית. לאור מצבו של המבקש, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אב תש"ע, 09 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: